חננאל נ' אגודה שיתופית בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית על סך 30,000 ₪ לפיצוי התובע על נזקין, כנטען, כתוצאה מפעולות אנשי הנתבע מיום 25.5.09, בו הם נכנסו עם טרקטור לגינת התובע כנטען בשטח של 500 מ' ליד דירת המגורים שבה התגורר התובע בתחום הקיבוץ. הם עקרו עצים, הרסו שבילים, הרסו מערכת השקיה אוטומטית, וגרמו כנטען חורבן לשטח בהעדרו של התובע, ובנוכחות אשתו.

2.התובע טען בכתב התביעה כי הוא טיפח את השטח בגודל 500 מ' שנמסרו לחזקתו כנטען בעת שקיבל רשות הנתבע להתגורר שם בקיבוץ. הוא השקיע לטענתו כ- 50,000 ₪, ומתוך נקמנות אנשי הקיבוץ הם נכנסו לשטח וגרמו את החורבן כנטען.

3.הנתבע טען בכתב ההגנה כי לתובע ניתנה רשות להתגורר בדירת מגורים בשטח של 35 מ' בלבד על פי הסכם הרשאה שנחתם איתו בדצמבר 2005 בתוקף לשנה. על פי ההסכם לא נמסר לחזקתו כל שטח מעבר לדירת המגורים, לפיכך לא הייתה לתובע כל זכות קניינית בכל שטח צמוד מעבר לדירה המגורים.

4.הנתבע טען כי היה על התובע לפנות את הדירה בשנת 2006, אך הוא ביקש ארכה שאושרה לו בעל פה לתקופה של 4 חודשים. התובע בפועל שהה בדירה מספר שנים מעבר למוסכם, ללא הסכמת הנתבע ובניגוד לרצונו. הנתבע נאלץ להגיש תביעה לפינוי התובע מהדירה, וביום הדיון קבל התובע, הנתבע שם, את המלצת בית המשפט לפינוי הדירה עד יום 31.3.10, וכן תשלום יתרת חובו לנתבע בסכום הקרוב ל- 8,000 ₪. התובע לא פינה את הדירה כאמור בפסק הדין, וטרם שילם את חובו, והנתבע נאלץ לפתוח תיק הוצל"פ לגביית החוב הפסוק.

5.הנתבע טוען לא ניתנה לתובע כל רשות לנטוע או לעשות כל פעולות בשטח הירוק בצמוד לדירתו, קל וחומר כשהוא שוהה בדירה בניגוד לרצון הנתבע, הבעלים של הנכס. הנתבע עוד הכחיש את טענות הנתבע על ההשקעות הנטענות, אשר לא הוכחו כנטען.

6.ביום 9.4.10 התקיים דיון בפניי בו נשמעו עדויות הצדדים.

7.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם, לרבות הסכם ההרשאה, ויתר המסמכים שוכנעתי כי דין התביעה להידחות משני טעמים:

הראשון- התובע לא הוכיח את נזקיו, לא המציא כל קבלה או מסמך על העצים שיובאו מאפריקה כטענתו, על מערכת ההשקיה, או על עלות עבודות הנטיעה והטיפוח הנטענים על ידו. התובע אף לא הציג חוות דעת של מומחה על הנזקים שכיבול גרם הנתבע לשטח, ובכך לא הוכיח הנתבע כל נזק שנגרם לו כנטען.

השני- התובע לא הוכיח כל זכות קניינית או חוזית בשטח הצמוד לדירת המגורים בגודל של 500 מ' כנטען, אשר בוצעו בו העבודות ע"י אנשי הקיבוץ. מעיון בהסכם ההרשאה עולה כי כל מה שנמסר לחזקתו ולשימושו של התובע על פי הסכם ההרשאה היה דירת המגורים ותו לא. ההסכם עצמו פג תוקפו כבר בשנת 2006, ומאז סירב התובע כאמור לפנות את הנכס עד שנאלץ הנתבע לנקוט נגדו בהליכים משפטיים. בנסיבות אלו אין ולא היתה לתובע כל זכות לנטוע או לבצע כל פעולה בשטח הקרקע שבצמוד לדירה, ואם עשה כן על דעת עצמו וללא הסכמת הנתבע, הרי אין לו להלין אלא על עצמו.

8.לסיכום, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 400 ₪.

ניתן היום, יא' אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: